היסטוריה על קצה המזלג – העיתון והאתר "דבר ראשון":

כולנו מכירים את עיתון "דבר" הנוסטלגי של ההסתדרות שהיה חי ובועט עד אמצע שנות ה-90.

ממשיכו, אתר האינטרנט "דבר ראשון" עלה לרשת ממש לפני מספר חודשים במטרה להוות קרקע ווירטואלית לשיח החברתי בישראל, באופן שלא היה כזה עד כה. לרגל עליית האתר "דבר ראשון", נצלול אחורה בנבכי ההיסטוריה של העיתון המיתולוגי.

ההיסטוריה של העיתון

העיתון בעצם נוסד בשנת 1925 על ידי ברל כצנלסון, אז איש רוח ומנהיג הפועלים של תנועת הפועלים הארצית. כצנלסון שם לו למטרה להקים עיתון לפועלים אשר מניף דגל חינוכי על סמך הערכים של תנועת הפועלים, כאשר לטענתו אין העיתון היה תלוי בשום מפלגה או מוסד. העיתון צבר תאוצה ועד מהרה הגיעה תפוצתו ללא פחות מ-4,500 עותקים, מספר אסטרונומי לאותה תקופה, שעלה על היקף התפוצה של העיתונים המתחרים: "הארץ" ו"דואר היום". ב-1939 הגיעה התפוצה אף ל-15,000 עותקים.

התרומה של העיתון למדינת ישראל

בתקופת המנדט הבריטי נחשב העיתון לעלון הרשמי של היישוב היהודי בארץ, ותרם רבות לעיצוב דעת הקהל בארץ ישראל. החל מ-1948, החל דבר להיות מזוהה עם מפלגת השלטון – מפא"י שהייתה מורכבת באמת מהגרעין של מקימי דבר. בהתאמה, ימי הזוהר של קום המדינה היו גם ימי הזוהר של תפוצת העיתון. שניים מעורכיו הגיעו אף (ויש שיגידו בזכותו) למפה הפוליטית – משה שרת וזלמן שז"ר. בנוסף לפוליטיקה ולדעת הקהל, שימש העיתון כחלון ספרותי חשוב ומעצב כאשר הוא נתן במה לגדולי הסופרים של התקופה וביניהם דב סדן שערך את המוסף לספרות בין השנים 1933-1939.

השינוי שהעיתון עבר

עם העלייה לשלטון של הימין בשנות השבעים, דעך התפקיד מפתח שהיה לעיתון. העיתון המשיך לייצג את המפה השמאלית בארץ, כאשר ב-1971 אף התאחד עם ,למרחב, – ביטאון אחדות העבודה. בשנת 1995, כמאמץ אחרון להפחת חיים בו, שונה שמו מ"דבר" ל"דבר ראשון", אך ללא הצלחה, מה שבעצם הביא לסגירתו המוחלטת בשנת 1996 וזאת לאחר 71 שנות של פעילות. כיום, כאמור, הוקם אתר האינטרנט "דבר ראשון" הנועד להמשיך את דרכו בעידן המודרני, עם דגש לשיח העכשווי במדינה ולעידן הטכנולוגי הנגיש בו אנו חיים כיום.
מקווים שנהנתם מהכתבה ולמדתם קצת יותר על מורשת העיתון ועל התהליכים שהתרחשו במדינת ישראל.