עולם העבודה הוא עולם קשה ומורכב מאוד ולפיכך נוצרו חוקי העבודה אשר מטרתם להסדיר את היחסים המשפטיים בין המעסיקים לעובדים. בגלל שיש חשש חמור מניצול עובדים ופגיעה בזכויות עובדים, חוקי העבודה מאוד מפורטים וברורים כך שמשתדלים ככל הניתן להימנע ממצבים בהם טענת מעסיק כי לא ידע שפעולתו מהווה פגיעה בזכויות עובדים לא תבוא לידי ביטוי באיסור בחוק. לא בכדי יש הגדרה ברורה למה הוא שכר מינימום, מה הן שעות העבודה המותרות ביום עבודה, שלאחריהן יש לשלם שעות נוספות, מתי יש לשלם דמי הבראה ומה ההפרשות המחויבות לפי חוק לקופת פנסיה. בנוסף ניתן לראות כי בבתי דין לעבודה ישנה מדיניות אשר מעדיפה עובדים על פני מעבידים. על אף שהדבר לא מגובה בשום אימרה מפורשת, ניתן לראות כי ההתייחסות והאחריות המוטלות על מעסיקים גבוהה מאוד וזאת מתוך חשש של פגיעה בזכויות עובדים. וכך, למרות שהדבר לא נאמר מפורשות, תהא העדפה של העובד על פני המעסיק משום שהמעסיק הוא זה שנתפס כחזק יותר ובעל השליטה בניהול הסיטואציה
הדרישה להקפדה על חוקי העבודה ולהימנע בכל תוקף מפגיעה בזכויות עובדים היא ברורה ומפורשת ובתי דין לעבודה מגיבים בחומרה רבה כלפי מעסיקים אשר מנצלים את כוחם ופוגעים בזכויות עובדים. לא אחת שומעים על מעסיקים אשר מתוך תאוות בצע ורצון לחסוך משאבים מנצלים את העובדים שלהם ובכך מביאים לפגיעה בזכויות עובדים. מדובר בתופעה איומה אשר יש למגר ולהביא לסופה. מעסיק צריך להבין שלעובדים יש זכויות ופגיעה בזכויות עובדים מהווה התנהלות פסולה ובלתי הוגנת אשר אין לה מקום בחברה מתוקנת. ולפיכך המדיניות של בתי הדין לעבודה אשר מחמירה מאוד עם מעסיקים אשר נוהגים בפגיעה בזכויות עובדים היא מדיניות מבורכת וראויה
חינוך המעסיקים לשמירה על זכויות עובדים הוא מהלך חשוב אשר יוצר חברה כלכלית והוגנת יותר ודואג לשמור על אלו שחלשים יותר אשר לרוב לא יהיה להם האומץ או אפילו הידע הבסיסי הנדרש על מנת להתלונן ולומר שפוגעים בזכויותיהם. הפער בין עובדים למעסיקים הוא עצום ולכן ההקפדה על שמירת זכויותיהם היא חשובה וראויה
