השוני בין מקום עבודה פרטי לציבור מושתת על מאפיינים שונים. כאשר מדובר במקום עבודה פרטי, המעסיק הוא אדם פרטי אשר חלות עליו חוסות מסוימות. כאשר מדובר במקום עבודה ציבורי, המעסיק הוא מדינת ישראל והחובות החלות הן רחבות ורבות יותר. כך למשל החובה לנהוג בשוויון הזדמנויות בעבודה. כאשר מדובר במעסיק פרטי, לא חלה כל חובה לנקוט בשוויון הזדמנויות בעבודה משום שמדובר בחברה פרטית ולפיכך הבעלים (או המנהל של החברה) לא חייב לנקוט בשוויון הזדמנויות בעבודה. כאשר מדובר בחברה ציבורית אשר נמצאת בבעלות המדינה, מוטלת על המעסיק חובה לנהוג בשוויון הזדמנויות בעבודה ואם יתברר שהמעסיק מפלה עובד זה או אחר לרעה גובה התביעה יהיה גבוה מאוד משום שמדובר בגוף ציבורי אשר פועל בחסות המדינה ולכן אין שום מקום לאפליה בין עובדים. בתי הדין לעבודה מאוד מקפידים להעניש בתשלום סכום גבוה למעסיק אשר נוהג בחוסר שוויון הזדמנויות בעבודה.
כאשר נוהגים באפליה בין עובדים יוצרים אווירה עכורה ולא נעימה במקום העבודה ואז ככל שיעבור הזמן, עובדים טובים לא יישארו ואז מקום העבודה ייאלץ לסבול מעובדים לא טובים או עובדים בינוניים. בנוסף, מקום העבודה לא רוצה שייצא לו שם של מקום אשר מפלה בין העובדים שלו. מוניטין הוא דבר חשוב מאוד על מנת לגייס עובדים איכותיים ולמצב את מקום העבודה כמקום חיובי לעבוד בו. לפיכך, הקפדה על שוויון הזדמנויות בעבודה הוא חשוב מאוד ואין לזלזל בו. עוד אתגר שיש בתחום הזה הוא במקרה של גופים אשר עונים להגדרה "גוף דו מהותי".
כלומר, אלו הם גופים אשר הם גופים פרטיים אבל בעלי מבנה של גוף ציבורי ולכן למרות שלכאורה הם נהנים מכל הזכויות שיש לגוף פרטי, חלות עליהם כל החובות החלות על גוף ציבורי. מדובר בהתנהלות מאוד מורכבת אשר חלקים נכבדים ממנה נמצאים בגבול האפור שבין לגיטימי ללא לגיטימי ובשל כך יש ויכוחים רבים שמגיעים לבית משפט. יש חשיבות רבה להקפיד על שוויון הזדמנויות בעבודה ולשמור על גבולות ברורים על מנת להימנע מכל התחום האפור והלא ברור.
