מאז ומתמיד נושא האפליה החברתית היה נושא מדובר בחברה הישראלית.
ככור היתוך של עולים מכל קצוות העולם, השוני שבין תושבי מדינת ישראל רב הוא וככל שחולפות השנים, השוני רק מעמיק בין האזרחים והמיגוון הרב שיש לנו במדינה יוצר לא אחת בעיות של אפליה של אוכלסיות מסויימות על ידי אוכלוסיות אחרות ולעתים גם על ידי גורמים פורמלים.
אחת הסוגיות הקשות שלא אחת נשמעת בחברה הישראלית היא אפליה בעבודה.
מכיוון שבחברות רבות, מפעלים או כל מקום עבודה פרטי או ציבורי, מועסקים תושבי מדינת ישראל שהשונות בהם רבה ומגוונת, הדבר יוצר לא אחת תלונות על אפליה בעבודה של מיגזרים מסויימים באוכלוסיה, או אפליה בעבודה על רקע מיגדרי.
נשים רבות בישראל חשות באפליה בעבודה. בראש ובראשונה טוענות נשים בארץ שמשכורתן מופלית לרעה לעומת המשכורות של גברים. כלומר האפליה בעבודה היא על רקע מגדרי בשכר נמוך יותר של נשים לעומת של גברים המכהנים באותו התפקיד ועושים עבודה דומה.
נשים רבות מעלות את הסוגיה הכואבת הזו כי גם כיום בשנת 2016, קיימת אפליה בעבודה על רקע מגדרי, ואם חשבנו שנשים וגברים שווי זכויות כיום בישראל, ההוכחות בשטח חושפות סיפור שונה לחלוטין.
אפליה בעבודה של נשים, מבוססת לא רק על שכר נמוך יותר מזה של הגברים אלא כבר מקבלתן או אי קבלתן לעבודה או לתפקידי מפתח גבוהים בחברות רבות, בשל היותם נשים או אמהות, לפני לידות או אחרי לידות ותמיד הנשיות והאמהות מרחפת כתנאי מכשיל מעל הנשים בעת קבלתן לעבודה או קידומן בעבודה לתפקידים גבוהים יותר.
נשים רבות חשות שאל אף ההשקעה הרבה במקומות העבודה שלהן, הן מופלות לרעה כשהן לא מקודמות לתפקידים גבוהים יותר כפי שהקולגות הגברים מקודמים ושההנהלה שמה להם מיכשולים רבים בקידום ושיפור תנאים בעבודה.
עצוב לחשוב שכיום בעולם הנאור שאנו היינו רוצים לחשוב שאנו חיים בו, קיימת אפליה בעבודה של נשים לעומת גברים בכל יום ובכל שעה.
לנשים קשה להוכיח את עצמן במקומות העבודה, להתקדם ולקבל תפקידים חשובים ושכר גבוהה וזאת למרות המאמצים שהן משקיעות בכך.
